ב"ה
לכל ילד וילדה אות בספר התורה של ילדי ישראל

רשימת סיפורים:

  • התחיל להניח תפילין בזכות האותיות
  • קנה אות וכל משפחתו הפכה לחסידית
  • האות והמקל של הבעש"ט
  • האות שהביאה להנחת תפילין
  • האות שהחזירה לשורשים
  • אות תמורת אות
  • הנשמה באה לבקש...
  • סיפורים קטנים ותגובות מהשטח
  • מופתים מופלאים 

     התחיל להניח תפילין בזכות האותיות

    סיפר הרה"ח ר' הלל הופמן ע"ה מאזור הקריות:

    "ביקרתי בזמנו בביתו של נפתלי דגן בקריית־אתא. כאשר הצעתי לו לקנות אותיות בספר־התורה, קיבל אותי בהתלהבות והזמין אותי לשבת בביתו, ואף ביקש את כתובתו של הרבי. באותה הזדמנות הצעתי לו לבוא לשיעור חסידות אצל המשפיע ר' ראובן דונין ע"ה. ואכן, הוא היה מגיע מדי שבוע לשיעור. הדבר נמשך תקופה ארוכה עד שהתחיל להתקרב ביתר שאת ועבר לגור בסמוך לר' ראובן. במשך השנים הקים בית חב"ד וכיום הוא עוסק במבצע תפילין ובשאר המבצעים וזכה לקרב הרבה יהודים לדרכו של הרבי.

    "בביקור בשכונת נווה־חן הסמוכה לקריית־אתא הגעתי למשפחה שאחד מילדיה סבל מאסטמה קשה ל"ע והיה מחובר למכשירי הנשמה. לאחר שרשמתי את הילד ואת אחיו לספר־התורה של ילדי ישראל, אביו ביקש לקבל ברכה מהרבי וקיבל על עצמו באותו מעמד להניח תפילין מדי יום. השגתי עבורו תפילין מהודרות מבית חב"ד, ומאז, בכל הזדמנות שפגש אותי, היה אומר לי בהתלהבות: 'דע לך שבזכות האותיות שקנינו בספר־התורה, אני מניח תפילין מדי יום וגם הולך בכל שבת עם ילדיי להתפלל בבית־הכנסת'.

    "כשהגעתי לביתו של מר דוב שקולניק, הצעתי לו לקנות לו ולאשתו אות בספר־התורה הכללי לאחדות ישראל. הוא התייעץ עם אשתו והם החליטו בחפץ לב לקנות לעצמם אותיות ונתנו ביחד תרומה נכבדה. נתתי להם קבלה על התרומה וחתמתי על הקבלה את שמי. לאחר תקופה ארוכה, כשישבתי בוקר אחד בבית־הכנסת, קרא לי מישהו בשמי. הבטתי לעברו ולא זיהיתי אותו. ואז אמר לי בהתלהבות: 'שמי דוב שקולניק, ואתה הוא הופמן שביקרת בביתי וזיכית אותנו לרכוש אותיות בספר־התורה. מאז חיפשתי הזדמנויות להיות בקשר עם חב"ד כדי להשתתף בשיעורי תורה'. ומאז התקרב מר שקולניק לרבי ולחב"ד, אשתו קיבלה משרת הוראה בביה"ס החב"די 'בית חיה', וילדיהם לומדים בתלמוד־תורה חב"ד בקריות". 

    קנה אות וכל משפחתו הפכה לחסידית

    מספר הרה"ח ר' שלום־בער שפירא שי' מקראון־הייטס:

    בשנות השמונים הייתי נוסע לפעמים למקומות שונים הקרובים לגבול טקסס־מקסיקו, וכן הייתי שוהה תקופות קצרות בעיר יוסטון ובסביבתה. הייתי נוסע לאזור ההוא אחת לששה שבועות. הייתי נוסע ביום ראשון בבוקר וחוזר ביום שישי בצהרים.

    בכל פעם, כשחמי הרה"ח ר' ניסן מינדל ע"ה, מזכירו של הרבי, היה נכנס לרבי ומספר לו על כך, היה הרבי נותן לו דולר עבורי. באחת הפעמים אמר לו הרבי שימסור לי שאשתדל שלא לעזוב שום עיר מבלי למצוא לפחות יהודי אחד שירכוש אות בספר התורה.

    פעם הגעתי לקי־סטון, עיירה קטנה ליד טקסס. גמרתי את העסקים והייתי צריך לעזוב את העיירה, לא לפני שאמצא יהודי ואזכה אותו באות בספר־תורה. חיפשתי וחיפשתי, אבל כולם אמרו לי שאין יהודים בעיירה. רוב האנשים אמרו לי: 'אין כאן בכלל יהודים, באזור רחוק זה, הגובל עם מקסיקו'. אחרים בכלל לא ידעו מה זה יהודי...

    בסוף הגעתי לחנות אחת וכששאלתי אם יש בה יהודים, אמר לי בעל החנות הזקן: אני יהודי. התברר שמוצאו מברונקס שבניו־יורק. הוא היה נראה נרגש מאוד לראות אותי, כאילו איזה מלאך נחת אליו משמים, ואמר לי: 'בבקשה, היכנס למשרדי'. הוא ביקש מהמזכירה שלו שלא תעביר אליו שום שיחת טלפון בזמן הקרוב. כשישבנו ודיברנו, הזדהה בשמו, מר גולדשטיין, ושאל אותי: איך בכלל הגעת לכאן? אמרתי לו: הרבי מליובאוויטש הורה לי לפגוש יהודים בכל עיירה אליה אני מגיע, ולהציע להם לרכוש אות בספר התורה של ילדי ישראל. וכך פגשתי אותך. הוא אמר לי שיש לו שני נכדים. הצעתי לו לרשום אותם בספר התורה והוא נענה ברצון והתרגש מעצם העובדה שהגיע אליו יהודי, וביקש ממני: "כשתחזור לכאן בעוד שישה שבועות, תביא לי טלית קטן"...

    אמרתי לו שאני חוזר לניו־יורק ונתתי לו את מספר הטלפון בביתי. לאחר שחזרתי לביתי שוחחתי איתו בטלפון, וראיתי עליו התעוררות נפלאה וחיות מיוחדת כשדיבר על יהדות. בעקבות ההתלהבות שלו, מיהרתי לחנות לתשמישי קדושה וקניתי בשבילו כמה וכמה דברי יהדות ושלחתי לו הכל מיד.

    חלפו עוד ששה שבועות. כשהגעתי שוב לקי־סטון, ביקרתי אצלו ואמרתי לו: אני רוצה שתהיה בחברת יהודים בשבת. קי־סטון היא ממש מקום נידח מבחינת יהדות, ועליך להתקרב יותר ליהודים. היהודי שמע בקולי, ונסע לקראת שבת לעיר הקרובה. הוא ביקש להתפלל במנין, שאל איפה יש ספר תורה ואיפה יש מניין יהודי.

    חלפו מספר חודשים והוא התקרב מאוד ליהדות ושלח את ילדיו למוסדות חינוך חב"דיים. כיום הוא מנהל אורח חיים חסידי למהדרין. הוא גר בקראון הייטס, וילדיו הנשואים מכהנים כשלוחי הרבי בטקסס. ממש לא יאמן! עוד משפחה התקרבה ליהדות, והכל בזכות רישום ילדים לספר התורה בהוראת הרבי.

    ומעניין: מיד אחרי הסיפור הזה, התבטל הצורך בנסיעותיי לאותו אזור... מסתבר שכל הנסיעה היתה בשביל זה שהרבי ביקש שאותו יהודי ירשום את ילדיו לספר תורה וכך יתקרב ליהדות. לאחר מכן דיווחתי על כך לרבי וזכיתי למענה: ת"ח על הבשורות הטובות. 

    האות והמקל של הבעש"ט

    לא מעט סיפורים נשמעו בקשר לקניית אותיות בספר־התורה, אבל הסיפור הבא הוא סיפור ייחודי לפי כל קנה־מידה:

    היה זה בעיצומו של מבצע רישום לספר־התורה הכללי שנערך בקליפורניה באחד מלילות החורף הקרים. לאחר נסיעה בת שעתיים הגיע צוות הפעילים מלוס־אנג'לס לס' פרנציסקו. הצוות כלל מספר חוליות, כאשר הרה"ח ר' בערל זלצמן שי' ממונה על פעילות הרישום בקרב אוכלוסיית יוצאי ברית־המועצות באזור זה. כשהקיש ר' בערל על דלת אותו בית, לא תיאר לעצמו מה עומד להתחולל ברגעים הקרובים...

    האיש המבוגר שפתח לו את הדלת שאל במה הוא יכול לעזור לו, ור' בערל השיב בהסבר קצר על מבצע אות בספר־התורה הכללי. האיש הזמין אותו להיכנס פנימה, וכששאל אותו ר' בערל מה שם אביו – לצורך רישום הפרטים המלאים בטופס ההרשמה – התלהב הלה והחל לספר לו שיש לו 'ייחוס' נכבד מאוד, וכי הוא מצאצאיו של הבעש"ט הקדוש נ"ע.

    האיש לא נרגע מהתלהבותו והוסיף לספר שיש ברשותו מקל של הבעש"ט שעבר במשפחה מדור לדור. "כשברחתי מביתי בימי מלחמת העולם השנייה", הוסיף האיש וסיפר בהתרגשות, "לא לקחתי אתי דבר, מלבד המקל הזה וספר־תורה קטן. אבי ע"ה מסר לי צוואה לפני מותו, ולפיה עלי למסור את המקל הזה לצדיק שמתייחס לגזע הבעש"ט".

    כעבור שבועות אחדים התקיימה בניו־יורק חתונת בתו של ר' בערל שי', והאיש מס' פרנציסקו הגיע אף הוא לחתונה. ביום חמישי, כ"א כסלו תשמ"ב, לפני תפילת מנחה, ביצע האיש את הוראת אביו בצוואתו ומסר את המקל לרבי, צדיק הדור הממשיך בדרכו של הבעש"ט. לאחר מסירת המקל לרבי, ביקש האיש מהרבי שיואיל לומר קדיש לעילוי נשמת אביו המנוח. הרבי הסכים, בתנאי שהאיש יבטיח לו שמעתה יקפיד על הנחת תפילין מדי יום ביומו. ואכן, לאחר תפילת מנחה אמר הרבי קדיש, לעילוי נשמת אביו של האיש.

    באותו ערב היה 'ליל יחידות' אצל הרבי, והרבי ביקש שהאיש ייכנס אליו ל'יחידות' ובמהלכה מסר לו שטר מיוחד של דולר לברכה. 

    האות שהביאה להנחת תפילין

    פעמים רבות דיבר הרבי בהתוועדויות על גודל הזכות ברכישת אות בספר־התורה של ילדי ישראל. הרבי גם התבטא כמה וכמה פעמים, כי אות בודדת הנרכשת לזכות הילד תביא בסופו של דבר לקיום מצוות נוספות ותהפוך את חייו של הילד לחיי תורה ומצוות.

    והנה, התגלגל לידינו סיפור שכזה, סיפור שהביא לתחילתו של מסע מחודש בדרך התורה:

    בקיץ תשס"א יצאו שני 'תמימים' מ־770 לאחת מערי אוקראינה כדי לערוך שם, במסגרת פעילות 'אור אבנר חב"ד' בחבר העמים, קייטנת 'גן ישראל' לילדי העיר.

    במסגרת הקייטנה, הם רשמו את הילדים שהשתתפו בה לצבאות ה', ורכשו עבור כל אחד מהם אות בספר התורה.

    חלפה שנה מאז אותו יום, ובאחד מימי הקיץ הבא, תשס"ב, מקבל הרב שמואל גרייזמאן, מנהל הועד לכתיבת ספר־התורה, הודעת אימייל מילד בשם אילן שיקמאנטר המתגורר בעיר סבסטופול שבאוקראינה.

    וכך כותב לו הילד:

    "אין לי כתובת לאן לשלוח את הבקשה הזו, לכן אני מפנה אותה אליך.

    "לפני שנה השתתפתי בקייטנה באוקראינה, ורכשו לי אות בספר התורה. בשעתו קיבלתי מכם תעודה יפה, ועל המעטפה רשומה כתובת האימייל שלך, ולכן אני פונה אליך, כי אתה הכתובת היחידה שיכולה לסייע לי.

    "בעוד כחודש אגיע לגיל 13. כן, יום הבר־מצוה שלי. אני מאוד רוצה להניח תפילין, אבל ללא עזרה – לא אוכל לעשות זאת. הוריי עובדים קשה לפרנסתם, וההכנסה שלהם מאוד נמוכה. אני אפילו לא חושב לבקש מהם כסף כדי לרכוש תפילין, כי אני יודע שהם לא ימלאו את בקשתי, גם אם הם מאוד ירצו...

    "לכן, אני פונה אליכם. תעזרו לי, אתם הכתובת היהודית היחידה שיש לי..."

    למקרא אימייל מרגש זה, עירב הרב גרייזמאן בנושא את הרב אלי' שי' וולף מ'אור אבנר' שיצר קשר עם שליח חב"ד לקייב, הרב יונתן מרקוביץ, המתגורר במרחק שלוש שעות נסיעה מהעיירה בה מתגורר הילד.

    כעבור מספר שבועות קיבל הרב גרייזמאן את האימייל הבא:

    "שלום, הרב גרייזמאן!

    אני כל כך שמח ונרגש!

    ראשית, בכל בוקר אני מניח תפילין! אני כל כך מאושר!

    כעת ביכולתי לקיים מצוה נוספת בכל יום...

    אני גם קורא בכל לילה קריאת שמע לפני השינה! ואני משתדל לברך את הברכות הנכונות כשאני אוכל...

    תודה לך!"

    עוד ילד יהודי שאות אחת בספר־התורה של ילדי ישראל חוללה מהפך בחייו. 

    האות שהחזירה לשורשים

    מספר הרב לימא מינקוביץ, חבר הנהלת 'בית רבקה' בניו־יורק: לאחר סיום ספר־התורה הראשון של 'בית רבקה', התפרסמה ב'ניו־יורק טיימס' כתבה על טקס הסיום. מספר ימים לאחר מכן התקבלה במשרדי 'בית רבקה' גלויה מאישה, תושבת העיר וואלנאט־קריק שבקליפורניה, המבקשת לקנות אות בספר־התורה. משהו בגלויה הזו היה נראה לי מוזר: שם הנמען ('בית רבקה') נרשם בכתב אחד ובצבע אחד, ואילו כתובת הנמען נרשמה בכתב אחר ובצבע אחר. כמו כן, כתובת השולח היתה בקליפורניה אבל הגלויה נשלחה מרובע ברונקס שבניו־יורק. החלטתי להתחקות אחר מה שמסתתר מאחורי הגלויה התמימה.

    חיפשתי ומצאתי את מספר הטלפון של הגברת, ושאלתי אותה מה הביא אותה לרצות לקנות אות בספר־התורה. היא ענתה לי שלמדה בבית־הספר 'בית רבקה' בשנת תש"ט, וכאשר קראה ב'ניו יורק טיימס' על כתיבת ספר־תורה לזכות תלמידות המוסד, החליטה שגם היא רוצה לזכות בזה. אך מאחר שלא ידעה את הכתובת של 'בית רבקה' בניו יורק, כתבה על הגלויה את השם 'בית רבקה' ושלחה את הגלויה לבני משפחתה בניו־יורק על מנת שיבררו את הכתובת וישלחו את הגלויה ליעדה. לאחר שרשמנו אותה לספר־התורה, יצרנו קשר בין משפחתה למשפחת השליח באזור מגוריה, הרב לאנגער מפריסקו, והקשר שנוצר הביא לתוצאות חיוביות ולחיזוק חיי היהדות שלה. 

    אות תמורת אות

    קיץ תש"ס. בית הרפואה "הדסה עין כרם".

    מרת א. רוזנברג, חסידת חב"ד תושבת ירושלים, ניצבת ליד עריסת בנה שנולד בשטומו"צ, נבוכה ומודאגת, האכזבה ממלאת את ליבה, ברם היא משתדלת להתעודד, ולהזכיר לעצמה את הניסים הרבים, שחוו מאז הלידה הבלתי צפויה.

    התינוק נולד טרם זמנו, כשמשקלו קילו ושבע מאות גרם בלבד. ריאותיו לא היו בשלות, והוא סבל ממצוקה נשימתית קשה. עקב מצבו, אושפז בטיפול נמרץ נשימתי.

    הרופאים לא שידרו אופטימיות רבה, אך ההורים הזכירו לעצמם את הפתגם החסידי: 'חשוב טוב – יהיה טוב!' הם כתבו לרבי וביקשו ברכה, התמסרו לפעילות עם ילדי ישראל בל"ג בעומר, והניסים לא בוששו לבוא.

    הרופאים עקבו אחרי מצבו של הפג, והתפעלו מההתקדמות המהירה. בתוך זמן קצר התחיל התינוק לנשום בכוחות עצמו, והועבר מטיפול נמרץ לפגייה. "האם שכרתם פרופסור מומחה מבחוץ?" חיפשו הרופאים הסבר הגיוני למופתים המתחוללים לנגד עיניהם, "ברגע שיעלה משקלו של התינוק, תוכלו לקחת אותו הביתה", בישרו להורים.

    הגיע יום השחרור. ההורים היו נרגשים ומאושרים, כשלפתע ניגש אליהם רופא הילדים.

    "ברדיקציה!" בישר בקול קודר.

    "מה?" נבהלו ההורים.

    "היה הפסק נשימה", הסביר הרופא, "ולכן התינוק לא ישוחרר בינתיים".

    ההורים הביטו בו המומים, מתקשים לעכל. סברו שהסבל נותר מאחור. לפתע, התקווה נמוגה, והאכזבה מרה.

    חלפו ימים מספר, וההורים שבו נרגשים. "הפעם ניקח אותך הביתה, לחשה האם, מלטפת את בנה, "בית הרפואה אינו מקום מתאים לתינוקות!" הקץ לנסיעות המתישות. התינוק משתחרר!!!

    "לא. אינכם יכולים לקחת אותו עדיין"... אומר הרופא.

    "מדוע?" נדהמים ההורים, וחשים כי תש כוחם.

    "היתה ברדיקציה נוספת!"

    שוב ברדיקציה? מאז המילה המאיימת הזו מושמעת שוב ושוב, מנפצת כל תקווה.

    מרת רוזנברג ממשיכה להביט בבנה הפעוט. 'מדוע? מדוע איננו יכולים לקחת אותך הביתה, המחשבות על הניסים נוסכות אמנם עידוד, אך הדאגה אינה מרפה.

    לפתע היא נזכרת: "מה' מצעדי גבר כוננו", כשיהודי נקלע למקום, הרי זה מתוך כוונה שתעשה מצווה... יהודי הוא שליח של מעלה, ואם היא כאן, בבית הרפואה, סימן שמצפה לה כאן שליחות.

    ואז צפה ועולה בזיכרונה ההחלטה שקיבלה על עצמה לא מזמן, ביום הולדתה.

    'כשמלאו לי עשרים וחמש שנה, החלטתי לרשום עשרים וחמישה ילדים לאות בספר התורה של ילדי ישראל'...

    הלידה הבלתי צפויה, שבוע אחרי יום ההולדת, השכיחה הכל...

    'אספי את כוחותייך והיי חיילת בצבא הרבי. התעלי מעל הקשיים, התבטלי, הניחי הצידה את רצונותייך, והתמסרי כל כולך למבצע של נשיא הדור!' לחש לה קול פנימי.

    ההורים התגייסו במרץ למבצע "אות בספר התורה". בכל ביקור בבית הרפואה הביאו עמם טפסי רישום, ורשמו עוד ועוד ילדים לספר התורה המיוחד של ילדי ישראל.

    "היום רשמנו את הילד ה-25!" ציינה מרת רוזנברג הנרגשת, ניצבת על סף הפגייה. אולי היום יתרחש הנס? אכן, הנס התרחש.

    "התינוק משוחרר!" בישר הרופא.

    "עסקנו במבצע ה'אותיות', וזכינו לקבל אות מפורש משמים!" התרגשו ההורים.

    "מאז אנו משתדלים שבכל תיק ימצא המסמך החשוב, טופס רישום לאות בספר התורה של ילדי ישראל. אני מרגישה זכות וחובה לקשר עוד ועוד ילדים לספר התורה המיוחד הזה, ועל ידי זה להיות מקושרים לרבי נשיא דורנו", מסיימת מרת רוזנברג את סיפורה המרגש. 

    הנשמה באה לבקש...

    הסיפור שלפנינו, שנמסר ע"י הרבנית סימה רלב"ג תחי', קשור למבצע ספרי־התורה הכלליים:

    כשהרבי קרא לעסוק ב'שטורעם' במבצע רכישת אותיות לספר־התורה, יצא בעלי הרב יהוסף רלב"ג ז"ל, רב שכונת קריית־היובל בירושלים, בפרסום גדול על המבצע. המון רב של אנשים השתתפו במבצע בהתרגשות ובהתלהבות.

    בין המשתתפים היתה אישיות מכובדת, בעל משפחה ענפה, שבימי מלחמת העולם השנייה היה קצין בכיר בצבא האדום. הוא רכש אותיות לבני משפחתו הקרובה, ורשם גם את בני משפחתו הרחבה, גם את אלה שנספו בשואה.

    יום אחד הגיע אלינו האיש, כולו נרגש, וסיפר על חלום שחלם. בחלומו הופיעה נערה כבת 15, גיסתו שנספתה בשואה, ופנתה אליו בפנים תמהות: "מדוע שכחת אותי? למה לא צירפת את שמי ברכישת האותיות לספר התורה? האינך זוכר אותי?!"

    האיש הקיץ משנתו בחרדה, ואכן נזכר ששמה נעדר מרשימת שמות בני המשפחה שהכין. הדבר תוקן מיד, וההתרגשות אחזה בנו עוד זמן רב – לאיזה השלכות מופלאות ונסתרות הגיע המבצע...


    סיפורים קטנים ותגובות מהשטח

    * אחד הבחורים שעסק ברישום ילדים לספר־התורה בניו יורק סיפר על אדם שמעולם לא נתן לבתו שם בבית־הכנסת, בעשיית 'מי שבירך' כנהוג. עם זאת, השם שנתן לה היה שם יהודי. יום אחד החליט האב ללכת לבית־הכנסת ביום חול ולתת שם לבתו. כשחזר הביתה ראה בתיבת הדואר תעודה שהתקבלה בדיוק באותה שעה מאת הוועד לכתיבת ספר־התורה של ילדי ישראל, ובו מופיע שמה היהודי של הבת. הוא התרגש מאוד מההשגחה הפרטית שראו עיניו וראה בכך "אות משמים", תרתי משמע...

    * כך כותבת סבתא נרגשת מרמת־גן: "הנני מאשרת בתודה קבלת שתי תעודות רישום בספר התורה לילדי ישראל על שם נכדיי פיליפ ואיימי רון באריזונה ארה"ב. עבורי, ענין התעודות הוא חשוב ביותר, שיראו נכדיי אות עברית, ושבסופו של דבר ידעו לאן הם שייכים. תבורכו על מפעלכם החשוב".

    * כותב הילד שלג אלון: "בימים אלה קיבלתי את התעודה שלכם, ובימים אלה לומד אני לבר מצוה שלי, והפרשה שלי היא בהעלותך, וגם כן בתעודה שלי כתוב שהאות שעלתה בגורל היא בפרשת בהעלותך. הרי זה שמחה כפולה, ואני מזמין אתכם לבר מצוה שלי שתתקיים בפרשת בהעלותך, 8.6.85, בבית־כנסת 'ישראל הצעיר' שכונה ד' באר שבע".

    * הגב' ר.א. משכונת בית־וגן בירושלים כותבת: "אני מאוד מודה לכם על התעודה בשביל בתי שקנתה אות בספר דברים בפרשת ראה... עכשיו יש לה בעיות נוירולוגיות, ואחת מהם בקשר לראייה שלה. אם האות שלה בפרשת ראה, זה סימן בשבילי שהראייה שלה תהיה בסדר בעזרת ה'... בברכת כל טוב, ושתצליחו בכל מעשי ידיכם".

    * מספר הרב מאיר קריצ'בסקי, מנהל בית חב"ד בבאר שבע: במהלך פעילות "מבצעים" רשמתי לאות בספר התורה של ילדי ישראל, שני ילדים ממשפחה שאינה שומרת תומ"צ. כאשר הבאתי את התעודות לאב המשפחה, הסברתי לו ברגש על החשיבות המיוחדת שיש לאותיות הללו, ואף הוספתי שהרבי התבטא על כך – שילד שרכש אות הוא ילד אחר לגמרי!

    מיד נענה האב ואישר לי עובדה זו. הוא סיפר שאחד מהבנים ניגש אליו בימים האחרונים ואמר: "אבא, בוא נחזור בתשובה". כאשר האבא הביע את תמיהתו, ענה הילד: "אני חש שזו האמת וכך צריכים לחיות!". האבא סיים ואמר לי שמעולם הילד לא דיבר כך, ומההורים הוא ודאי לא שמע נושאים כאלו, אין זאת כי אם שהאותיות פעלו את פעולתן.

    * מספר ר' דניאל דנן שי' מפונטנסווא, צרפת: "אחת הנשים שקירבנו ליהדות היא עסקנית חשובה ומפורסמת בעירנו. באמצע תהליך ההתקרבות שלה, החליטה לנסוע אל הרבי. כשעברה במעמד חלוקת הדולרים, נתן לה הרבי עוד דולר עבור בעלה, ואחר כך נתן לה שלושה דולרים נוספים ואמר: 'עבור הילדים'. האישה היתה מאד מוטרדת מכך שכן יש לה חמישה ילדים, והרבי נתן לה רק שלושה דולרים עבור הילדים. ניגשה האישה לאחר מכן אל המזכיר הרב גרונר וסיפרה על מה שמטריד אותה. בעצתו, כתבה האישה על כך לרבי. ותשובת הרבי התקבלה מיד: הדולרים היו רק עבור אותם ילדים שיש להם אות בספר התורה! האישה התקשרה מיד למשפחה בצרפת, ואכן התברר לה שרק לשלושה מילדיה יש אות בספר התורה!..." הסיפור הזה היכה גליםבצרפת, ועורר רבים לרכוש לילדיהם אות בספר התורה.

    האותיות שקנו הילדים בספר התורה, כך מתברר, גררו בעקבותיהן לא מעט סיפורי 'מופתים' מופלאים ובכלל זה סיפורים על פעילים שעסקו ברישום ילדים לספר־התורה וכעבור זמן לא רב נפקדו בזחו"ק בברכת הרבי. לפנינו מקצת מהסיפורים המרגשים הללו.

    * משפחה יצאה לנפוש לחופי הכינרת. במהלך ה'פיקניק', סעדו בני המשפחה את לבם, בירכו ברכת המזון והילדים יצאו לשחק. אחת הילדות הרחיקה מעט ללכת, וכשהבחינה האם לפתע בהיעלמה, החלה לצעוק בבהלה: "היא סיימה זה עתה לברך ברכת המזון – ובזכות זו היא חייבת להימצא!". המשפחה פתחה בחיפושים אחריה, וכעבור עשר דקות גילו כי היא עומדת על סף טביעה במי הכינרת, רחמנא ליצלן. הילדה הובהלה למחלקת טיפול נמרץ בבית־הרפואה 'פורייה' בטבריה. לאחר שהרופאים הצליחו במאמצים רבים להנשים ולהחיות אותה, הועברה הילדה להמשך הטיפול בבית־הרפואה בעפולה. כאן המשיכו בטיפול הנמרץ, ולאחר מספר שעות קבע הרופא המטפל שעצבים מרכזיים בכלי הנשימה של הילדה נפגעו באורח מוחלט, ח"ו. הילדה אמנם תחיה, אך היא תישאר 'צמח', ל"ע ול"ע.

    באותו זמן הגיעה נערה חב"דית לפעילות של 'מבצעים' בבית־הרפואה, וכששמעה על האסון, עשתה ככל יכולתה כדי לעודד את בני המשפחה המבוהלים. בין השאר הציעה להם לרכוש לילדה אות בספר־התורה. ההורים נענו והיא הוסיפה והציעה להם לפנות לרבי ולבקש ברכה עבור הילדה. גם לכך ההורים נענו ברצון. כעבור זמן קצר נתקבלה ברכתו של הרבי, בתוספת שאלה: האם יש לילדה אות בספר התורה? לשמחת בני המשפחה, הם יכלו לתת תשובה חיובית. כעבור יומיים בלבד (!) השתפר מצבה של הילדה במידה שאיש לא היה יכול לצפות. כשהגיעה הנערה בפעם הבאה לבית־הרפואה, כבר הועברה הילדה ממחלקת טיפול נמרץ למחלקה רגילה, והחלה להתאושש... ("כפר חב"ד" גיליון 469)

    * מספרת גב' א. מבאר שבע:"לאחרונה נחשפתי לפעילות של חב"ד והתחלתי להשתתף במפגשים השונים. באחת המסיבות של נשי חב"ד בבאר־שבע דובר על חיוניותו של מבצע 'אות בספר התורה'. הוסברה סגולתה של האות ש"בכוחה להציל ולהגן" וחולקו הטפסים להרשמת הילדים. כשהגישו לי את הטופס, אמרתי שאין לי ילדים קטנים. 'אם כן, תיתני למישהו אחר', היתה התגובה. ואכן, כך עשיתי. נזכרתי בבנותיה הקטנות של אחייניתי וקניתי אות עבור כל אחת מהן.

    "עתה ניצבתי מול סיטואציה בלתי הולמת מבחינתי: איך אני יכולה לשלוח למטה המבצע עשרה שקלים בלבד?! לכן החלטתי להציע את העניין לחברותיי העובדות עמי בסניף המוסד לביטוח לאומי בבאר שבע, וכך להגיע לסכום יאה. עניינתי בנושא את ארבע חברותיי לחדר, והן נענו בחפץ לב. יותר מכך, הן הציעו לי לעבור בכל מחלקות המוסד ולזכות את כל העובדים. העובדים קיבלו את הרעיון בתודה עמוקה, והיו שאף התקשרו לבני משפחתם המורחבת כדי לשתף את הקטנים. לא טרחתי לרוץ אחריהם, ראיתי את ההיענות ופשוט צילמתי את הטפסים וחיכיתי עד שיחזירו לי אותם כשהם ממולאים. לאט לאט חזר אלי החומר וכאשר הצטבר בידי סכום מיוחד שלחתי את הכל בשמחה למשרדי הוועד לכתיבת ספר התורה.

    "כעבור שבוע התוודעתי לסיפור מצמרר: העובדת הראשונה שנעתרה להצעתי, ורשמה את ילדיה הקטנים, בני הארבע והשנתיים, לספר התורה – זו שאף המליצה לי לפנות לשאר חברותיי עם ההצעה – נסעה כעבור מספר ימים לחוף הים עם הילדים. במהלך הנסיעה התנגש בהם רכב בעוצמה רבה ומכוניתם נפגעה. היא ובעלה ספגו חבטות יבשות ובנה הבכור נפגע בפניו. הפציעה היתה באזור העין, והוא נזקק לניתוח לאיחוי החתכים. למחרת, בתוך ההלם וההמולה, הגיעו אליהם בדואר התעודות הצבעוניות של האותיות שרכשו... היא חשה שההצלה מהתאונה קשורה ישירות להגנה של האותיות מספר־התורה, והודתה לי נרגשות. בסופו של דבר דיווחה לי כי הרופאים החליטו לוותר על הניתוח בפניו של בן הארבע, כי ראו שהפצעים הולכים ומתאחים מעצמם". (מוסף 'משפחה חסידית' מטו"מ תשס"ו)

    * בחדר ההמתנה שעל יד חדר הניתוחים בבית הרפואה "שניידר", יושבים זוג הורים במתח רב ובחוסר סבלנות. ילדם הקטן בעיצומו של ניתוח לב, והם מייחלים לבשורות טובות מהרופא המנתח. כעבור משך זמן יצא הרופא, אך למגינת לבם, פניו לא היו מבשרות טוב.

    "מבחינת הלב", אומר הרופא, "הניתוח הסתיים בהצלחה, אך לצערינו במהלך הניתוח נפגע עצב הנשימה. במקרה הגרוע משמעות הדבר היא, שהילד יישאר 'צמח' ויונשם באמצעות מכשירים. במקרה הטוב, ייתכן ובעוד כמה שנים יוכל הילד להתחזק ולנשום בכוחות עצמו, אך ככל הנראה לדבר ולשוחח לא יצליח. גם אם כישרון הדיבור יחזור אליו, הוא יזדקק להשגחה רפואית צמודה לשארית חייו...".

    ההורים קרסו במקומם לשמע הבשורה המחרידה, ופרצו בזעקות שוברות לב.

    בהשגחה פרטית הזדמן למקום חסיד חב"ד. בראותו את מצוקת ההורים, ניגש אליהם, ניסה לעודד את רוחם ולחזקם. הוא הציע להורים לקנות לילד אות בספר התורה של ילדי ישראל, כסגולה וברכה. ההורים השבורים קנו מיד אות עבור בנם, וקיוו לראות את הסגולה מתממשת.

    לאחר מספר שעות התעורר הילד. למרבה הפלא ולשמחת ההורים, לא היה סימן לבעיות כלשהן בעצב הנשימה. הילד תיפקד כרגיל, ובשל חולשתו מהניתוח דיבר בקול חלוש, אך תחזיותיו האיומות של הרופא לא התממשו כלל.

    * מיד אחר לידתו המוקדמת של לוי צצו הבעיות בזה אחר זה. עוד בעודו בבית הרפואה סבל מדלקת אוזניים, לאחר מכן מדלקת עיניים והבעיה העיקרית הייתה שלוי סירב לאכול, וממילא לא עלה במשקל. לרופאים ולמומחים השונים שבדקו אותו, לא הייתה תשובה ברורה. המרשמים והתרופות השונות שלקח, לא הועילו.

    יום אחד הבחינה אמא שלו, שללוי - שכבר כמעט בן שנה - אין עדיין אות בספר התורה של ילדי ישראל. מסתבר שהדבר נשכח עקב התקופה העמוסה והלא פשוטה שעברה המשפחה. מיד צלצלה למשרד ורכשה לו אות. מספר דקות לאחר מכן, בשיחה עם המטפלת של המעון בה לוי שוהה, התבשרה האמא שלוי החל לאכול לראשונה אוכל מוצק! מאז אותו יום והלאה, לוי הקטן אוכל, מתחזק ועולה במשקל, ונראה שהבעיה חלפה כלא הייתה...

    * מספר חסיד חב"ד מכפר חב"ד: במהלך פגישה עם ידיד לעבודה, סיפר לי הלה שלו ולזוגתו נולד ילד לאחר 18 שנות נישואין, אולם אל השמחה הגדולה נלוותה צרה צרורה: הילד נולד עם מספר בעיות רפואיות.

    הצעתי לו לרכוש אות בספר התורה של ילדי ישראל, והסברתי לו את הסגולה המיוחדת בזה לברכה ורפואה, אך הוא סירב בעדינות והיה ניכר שהענין לא מדבר אליו. הודעתי לו שלמרות שהוא לא חפץ בכך, אני ארכוש עבורו את האות. וכך עשיתי.

    שבוע לאחר מכן נפגשנו שוב, והנה הוא ניגש אלי בהתרגשות ומספר לי שהבעיות הרפואיות באו אל קיצן.

    לאחר מכן הוא סיפר את הסיפור המופלא במעמד חבריו לעבודה, וכל הנוכחים רכשו גם הם אותיות לילדיהם.

    * בילדה הקודמת משום מה פרח לנו. בחורף השנה כשהיתה כמעט בת שנה (וכמעט לא זזה. לא זחלה על שש) כתבו פה את הסיפור על התינוק/ילד שלא התפתח וכשעשו לו אות בספר התורה היה התקדמות. נזכרתי שלא עשינו.

    זה היה לפני שנסענו לארץ לחופשת חורף. קנינו לה אות בספר התורה. בארץ התברר שגם חסר לה ברזל וזה לא בעיה אורטופדית.

    אחרי שחזרנו לאט לאט התקדמה. ב"ה שבועיים לפני הלידה כבר התחילה ללכת ולרוץ...

פנג חנויות וירטואליות
Powered by nopCommerce